במשך שנים,
לא משנה מה עשיתי ומה ניסיתי
כדי להשתחרר מהכאב העמוק והבלתי נגמר
של הפגיעה שעברתי בגיל 9 -
שום דבר לא באמת באמת עזר.
הכאב לא הרפה אפילו לרגע
ויחד איתו -
הפלאשבקים המשתקים, הסיוטים בלילה,
הטריגרים והפחדים האינסופיים
שבבת אחת היו גורמים לי לחזור להיות
חלשה, חסרת שליטה, חסרת אונים
קטנה ואבודה כל כך מול העולם הגדול,
והבור השחור בנשמה שלי
רק המשיך להעמיק ולגדול.
האמנתי מכל הלב שנגזר עלי לסבול לנצח.
האמנתי שאין לי ברירה,
שאני צריכה ללמוד לחיות עם זה.
האמנתי שהוא ניצח.
הוא לקח לי לא רק את הגוף
אלא גם את הנפש, את התקווה, את העתיד.
אבל מצד אחד -
ככל שהשנים עברו
הבנתי שלחיות עם זה - זה לא באמת לחיות.
הרגשתי שללמוד לחיות או להתמודד עם זה
זה לא פתרון וזה גם לא חיים.
ומצד שני…
הפחדים, החששות והשאלות לא נתנו לי מנוח
מה אם לא יאמינו לי?
מה אם יאשימו אותי?
מה אם יגידו לי שהגזמתי
ושזה לא היה כזה נורא?
מה אם אני אדבר על זה והכאב יציף אותי?
מה אם אסמוך על האדם הלא נכון?
מה אם אנסה ושוב זה לא יצליח?
ואני שוב אתאכזב?
מה אם…?
עד שיום אחד
אחרי כמעט 20 שנה של סבל
התשובה לכל השאלות האלה
(ולעוד הרבה שאז לא ידעתי לשאול)
הגיעה ממקור לא צפוי
וגיליתי - שיש דרך!
ושהיא פשוטה יותר
ממה שעולם הטיפול גום לנו להאמין...
האמת היא?
שיש דבר אחד בלבד שצריך להשתנות
כדי שהכל יראה אחרת!
דבר אחד בלבד
שאם תשני אותו
הכאב יפסיק לנהל אותך,
הריפוי יהיה אמיתי ושורשי
והדלת לחיים החדשים שלך -
תיפתח לרווחה.